top of page
Paper Texture

האם הסכם בין צדדים חייב להיות בכתב כדי להיות חוזה מחייב?

כולכם נתקלים מדי יום בסיטואציות שבמסגרתן אתם מבטיחים הבטחות, מסכמים דברים ומצפים שהצד השני "יעמוד במילה".


אלא שבפועל יש קו דק המבחין בין סיכום שיש לו תוקף משפטי וניתן לחייב את הצד השני לקיים אותו (שבשפה המשפטית מדובר ב-"אכיפה") או לחייב אותו לשלם פיצוי אם הוא לא מקיים אותו, לבין סיכום שמהווה רק חלק מחילופי דברים רגילים בין אנשים שאינם חושבים או מתכוונים להעניק לשיח ביניהם תוקף מחייב ואכיף.


כאשר אתם כותבים את הסיכום ביניכם על דף נייר או מתעדים אותו בכל דרך אחרת (הקלטה, חילופי מסרונים בטלפון, מייל שבו הצד השני משיב ומאשר את הדברים וכו') קל להוכיח מה סוכם ומה דובר, ואז ניתן לנסות ולבחון האם הסיכום עומד בתנאים שקובע החוק (מדובר בחוק החוזים שנחקק בשנת 1973 אך בחלקו הגדול מתבסס גם על עקרונות שהיו קיימים קודם לכן במשפט הישראלי, במסגרת תקדימים משפטיים, חוקים אחרים ישנים יותר, ואף ירושות של המשפט הבריטי והעות'מני).


אך כאשר הסיכום נעשה בע"פ הבעיה העיקרית אינה היעדר הכתב אלא הקושי להוכיח מה סוכם ועל מה דובר? (נציין כי ישנם מקרים שבהם החוק דורש שיהיה חוזה בכתב, כגון בעיסקת מקרקעין, אך במסגרת דברינו לא נפרט יתר על המידה וזה נושא לדיון נפרד..)

לכן כשנצטרך להחליט האם הסיכום הוא אכן הסכם משפטי מחייב נצטרך לשאול את עצמנו שתי שאלות עיקריות:


ראשית - מה בכלל סוכם בין הצדדים ואיך נוכיח את גרסתנו כאשר אין תיעוד של ההסכם באף אחד מהאופנים המנויים לעיל?


שנית - האם מה שסוכם, עומד בתנאי החוק ומגבש חוזה מחייב ואכיף?


ביחס לשאלה הראשונה, נבהיר כי מדובר בשאלה ראייתית, דהיינו שאלה של הוכחה. אם נערכה שיחה בין שני אנשים בלי שום תיעוד ובלי אף עד היכול להעיד מה סוכם בשיחה ועל מה דובר, ברור שיש בעיה בפנינו, ואז נצטרך לפנות למישורים נוספים ולהציג מענה לשאלות הבאות - איך התנהגו הצדדים אחרי השיחה בע"פ?

האם מי מהם נהג באופן התואם הגיונית מצב של אדם שהתקשר בהסכם מהסוג שאנו טוענים לו?

האם מישהו נתן דבר מה לצד השני?

האם היו עדים שנכחו בפגישה ויכולים להעיד על תוכנה? האם עדותם יכולה להתקבל כעדות אמינה (אינם חברים או בני משפחה או כאלה שנוגעים בדבר ויש להם אינטרס לסייע לאחד הצדדים)?


לעניין זה חשוב להדגיש שכל תיעוד יכול להועיל - בראש כמובן עומד ההסכם החתום, אך

האם הסכם בין צדדים חייב להיות בכתב כדי להיות חוזה מחייב?

אחריו יכול להיות שחילופי מסרונים במסגרתם א' אומר ל-ב' הבה נסכם בינינו כך וכך, והצד השני מאשר

זאת, ייחשבו כהוכחה מספקת...

מייל שבו אחד שולח הצעה לשני והוא משיב לו שהיא מקובלת עליו....וכו׳ - אלה ממש שווי ערך לחוזה חתום בכתב משום שקל להוכיח מה דובר ומה סוכם.

אלא שאין די בכך שנוכיח מה סוכם, וכדי להשיב על השאלה השניה יש לבחון האם הסיכום עומד בתנאי הסף שקובע החוק לעניין גיבוש חוזה מחייב:


הצעה ברורה הכוללת בתוכה את כל מה שנדרש כדי לגבש חוזה

בשפה המשפטית קוראים לכך "מסוימות" והכוונה היא שלא יישארו עניינים פתוחים שלא סוכמו באופן היכול לגרום לצדדים לטעון שהסיכום כולו אינו מחייב. לדוג' - אם א' מסכים למכור ל-ב' את הרכב שלו, חייבים לציין את המחיר, מועדי התשלום, מצב הרכב ואחריות על ליקויים ונזקים שיתברר שקיימים ברכב. אם אחד מאלמנטים אלה לא קיים, יכול אחד הצדדים לטעון שההצעה לא היתה מסוימת מספיק ולכן לא קוים מבחן המסוימות.


אם ההצעה מסוימת היא צריכה להתקבל על ידי הצד השני באופן מפורש - קוראים לכך "הודעת קיבול". אי צריך להגיד ל-ב׳ שהצעתו מוסכמת ומקובלת, רצוי שיגיד זאת בכתב באחד הדרכים המופיעות לעיל, ואם זה נאמר בע"פ כמובן שנצטרך להוכיח זאת. כאן למשל קיימות חשיבות להתנהגות לאחר המעשה שכן לפי הדוג' שנתתי קודם אם א' מסר ל-ב' את הרכב ואף העביר בעלות הגיוני להניח שהתשלום והאחריות למצב הרכב היא משהו שנדון וסוכם, אחרת לא היתה מתבצעת העברת בעלות. לכן יהיה קשה להכחיש קיומו של חוזה במצב הזה. אם לא מצליחים להוכיח דבר, בית המשפט מוסמך להשלים פרטים חסרים בהתאם לנוהג המקובל תוך שימוש במומחה מתאים (כגון שמאי וכו').


מטרת החוזה חייבת להיות חוקית, זה מובן מאליו: חוזה שמטרתו אינה חוקית פסול ולא ייאכף בבית המשפט. אם אי מסכם עם בי שיבריחו יחד סחורה דרך המכס בלי לשלם ובלי לדווח, ברור שאף אחד לא יוכל לטעון שהתגבש כאן חוזה, ואם לא יבוצע תשלום או חלוקת רווחים אי אפשר יהיה לתבוע.


חשוב מאוד לוודא שהצד השני כשיר ומבין למה הוא מסכים. אדם שהוא פסול דין בשל מצבו הפיסי או הרפואי עשוי להיחשב כלא כשיר להתקשר בהסכם בכלל. וגם אדם כשיר צריך להתקשר בחוזה על בסיס עובדות נכונות ובלי שהצד השני שיקר או הטעה אותו בנוגע לפרטים יסודיים של העיסקה. התקשרות בחוזה צריכה להיות בלי הפעלת לחץ פסול על הצד השני באופן שפוגם בהבנה שלו ובשיקול דעתו החופשי. חוק החוזים כולל רשימת מקרים שבהם חוזה עשוי להיות מבוטל בשל "פגם בכריתה" - כגון טעות, הטעיה, כפיה ועושק. הסיטואציות הללו מורכבות ורצוי להתייעץ עם עו"ד המתמחה בתחום כדי להבין האם יש עילת ביטול ולא ניכנס בדברים אלה לפרטי העילות.


לסיכום - עצם העובדה שהחוזה הוא בע"פ לא פוסל אותו כלל אלא רק מקשה על הוכחת הדברים שסוכמו בין הצדדים. חשוב לתעד את הסיכום וזה יכול להיות גם בהקלטה, חילופי מיילים והודעות וכוי. לאחר שברור לנו מה סוכם יש לבחון אם הסיכום עומד בתנאי הסף של גיבוש חוזה מחייב, כפי שאמרנו קודם. ואם אכן יש בפנינו חוזה מחייב כל שנותר הוא להשיב על השאלה מי קיים אותו ומי הפר אותו? כמובן שלצד הנפגע שהחוזה כלפיו הופר יש רשימה של פתרונות (סעדים או תרופות בשפה המשפטית) שהוא יכול לדרוש כגון פיצויים, אכיפה וביטול ועל כך אפשר להרחיב במאמר נפרד.

בכבוד רב

עו"ד רוני כהן

Comments


bottom of page